משממה לשמחה

אף אחד לא יודע איך נראה הבית שלהם מבפנים, בשעות הארוכות-הארוכות האלה, של השממה.

ברוב שעות היום, הבית דווקא לא שומם, שניהם עסוקים, כל אחד והתפקידים היומיומיים שלו, במסגרות השונות, בעבודה ובתעסוקה.
מה שעוזר כדי לשכוח קצת…

עד שהיום מגיע לסיומו. ואז, כשחוזרים הביתה, השממה מקדמת אותם, בטעם חמוץ, מר וזועף פנים, שמחמיץ והולך עם כל שנה שעוברת בלוח השנה.

אין להם ילדים.

הטיפולים מתישים את הנפש, הציפיה מורטת עצבים והתקווה שוקעת עם כל יום שחולף.

ובנתיים, החברים, מזמינים לעוד שלום זכר, וואכט נאכט וברית או קידושא רבא. המקדימים כבר נוסעים למירון לחאלקה והזמן אינו עוצר לרגע.

ב'רב להושיע' ליוו בשנה האחרונה כמה וכמה משפחות עם הצער והשממון הנורא, של הציפיה לזש"ק.

כל אחת מהמשפחות מצפה למעלה מ-5 שנה, כשהבוגרת ביניהן, כבר קרובה ל-10 שנות ציפיה.

לפני שנה חל המפנה.

בתאריך ג' אייר, קיבלה כל אחת מהן על עצמה לתרום לזכות הצדיק מקרסטיר זי"ע עבור המשפחות הנזקקות ולמען התינוקות שלא טעמו טעם חטא. בתמורה הן זכו לקבל מ'רב להושיע' את הקמיע המיוחד שהועתק מהקמיע המקורי בכתב ידו הקדושה של הצדיק מקרסטיר זי"ע אשר שרד את השואה.

ו…הנס לא איחר לבוא.

כן, קראתם נכון. כל המשפחות כבר נושעו!

מאז, השממה הפכה לששון גדול…