סיפורי הישועות בזכות המשכת החסד של ר' ישעי'לע מקערעסטיר זי"ע

במשך תקופה ארוכה חיפשתי דירה לקניה. ב"ה המשפחה גדלה, וביתינו הישן והטוב – צר מהכיל. השגנו את התנאים הטובים בבנק,

כבעל מקצוע שעוסק בתחום המחשבים והתוכנה, יוצא לי לא פעם ולא פעמיים להיתקל באכזריות הטמונה בשבבים האלה, שבוחרים לפעמים להיתקע

שום דבר לא הכין אותנו לתופעה המוזרה שפקדה את ביתינו המתוקה – רותי, בת השבע וחצי, ילדה חיננית במיוחד. ביום

איש לא יכול לתאר מה זאת אומרת חרדה, מלבד הורה חרד לשלום בניו ובני משפחתו. וכאשר מדובר במוישי שלנו, הילד

המקרה שלי מתחיל במודעה זעירה בשבועון שכונתי נידח, "דרושה מורה עם ניסיון לכיתה בינונית…." אני, שכבר שנים רודפת אחרי משרה

בני משפחת רביבו היקרים, הם שכנים קרובים, אותם אני מכיר זה רבות בשנים. מדובר במשפחה ברוכת ילדים שמהם הם רווים

את העסק שאני מנהל אפשר לנהל רק אם אתה טוב בשיווק. משום שהמוצרים שאני משווק וכל הציוד שאותו אני מוכר

אפי הוא בחור טוב, באמת משתדל להיות בסדר בישיבה. אך הרחוב הקורץ לא פסח מעליו ולבסוף, אחרי פיתויים של חברים

כל המזוודות מסודרות על יד דלת היציאה, כל הילדים לבושים במיטב מחלצות השבת, הארנק בתוך התיק, הפלאפון מוטען. זהו כולם

צרה רודפת צרה, בעיה מעוררת בעיה. כך נראה מסלול חייו של מיקי בחודש האחרון. בכל מה שהוא נוגע – נהרס,

שמי שמעון, אני בן למשפחת אנשי הוראה וחינוך ידועה מהמרכז, וגם אני זכיתי לנהל מוסד מכובד שאת שמו לא אציין

גביע הקידוש העתיק היה מונח בידה. רק היא מבין כל המשפחה הענפה זכתה לרשת את האוצר הבלום שבו היה סבא

לפני כמה שנים, זועזעה משפחתנו כאשר לדאבון הלב אחד מקרובי משפחתנו עזב את דרך אבותיו והתחבר לקבוצה של פורקי עול

רק 9 שנים הספיקו ההורים של שלומית להנות ממתיקותה המיוחדת, ואז החלה פריחה מוזרה ברגליה להטריד אותם. אחרי בדיקות מתישות

שמי בתיה א. ואני בת 14, בת יחידה להוריי היקרים, מירושלים. הסיפור שלי מתחיל הרבה לפני שהגעתי לעולם, כאשר במשך

ירון המצליחן, כך קראו לו מזה תקופה ארוכה. 'מצליחן', 'ווינר', או כל תואר נרדף להצלחה, התיישב טוב על ירון. כך

מסיבת יום ההולדת ה-22 של נועה, היתה מהמסיבות העצובות בחייה. ובחיי כל המשפחה. במקום לשמוח, כולם היו עצובים, ניסו שלא

על הביצועים של אברמי, לא תשמעו מילה רעה. לכאורה, אברמי הוא עובד ראוי בכל מסגרת עבודה. לא להפסיק באמצע משימה

ערב חג הפסח תש"פ, תחת צל הקורונה, יירשם בהיסטוריה כאחד החגים הבלתי שגרתיים שהיו בדורות האחרונים. במיוחד אם יש לך

שעתיים לפני כניסת שבת, המקרר הוותיק החל משמיע קולות חשודים. מיהרתי אליו בחשש מה, מתפלל בלבי, שלא מדובר בבעיה רצינית,

היינו שלושה דורות שהתחברנו יחד באותה נסיעה, דחוקה, עצובה ומוזרה. אבא שלי, ניצול שואה בשנות השמונים, אני בנו היחיד אב

אף אחד לא יודע איך נראה הבית שלהם מבפנים, בשעות הארוכות-הארוכות האלה, של השממה. ברוב שעות היום, הבית דווקא לא

קמיע אחד שמקבל אב שבור שכלתה נפשו מול שלשלת בנותיו המתבגרות גורר בעקבותיו שלוש שמחות בפרק זמן של פחות מחצי

סיבוך לבבי חמור שתקף אברך צעיר, עד כדי כך שמצבו נראה אבוד, התייצב ונפתר לאחר גיוס תרומות משפחתי שבזכותו הצליחו

תרומה מוגדלת שהגיעה מניו יורק בליווי בקשה לתפילה בציון לשלוש ישועות  הדהימה אפילו את הותיקים שבאנשי "רב להושיע". צינור הפרנסה

ייתכן ואתם שייכים לסוג הראשון של בני האדם, בדיוק כמו שהייתי אני עד לפני כחצי שנה- שהיו קוראים את הסיפור